This site is written in Hebrew. .

הקקטוסיה

איך להשקות קקטוסים בלי להרוג אותם? המדריך המלא להשקיה בישראל

אורי14 דק׳ קריאהעודכן

השקיה לא נכונה היא הסיבה העיקרית לכך שקקטוסים מתים באוספים ביתיים, במרפסות ובגינות. הטעות הנפוצה ביותר מתחילה במיתוס מוכר: מגדלים רבים משוכנעים שקקטוס צריך "כפית מים פעם בחודש", או ריסוס קל במרסס. בפועל, השקיה שטחית כזו מחלישה את הצמח ומייבשת את שורשי היונקות העמוקים — וברגע שמגיעה סוף־סוף השקיה כבדה, הצמח נרקב תוך ימים ספורים.

התשובה הקצרה: משקים לעומק, עד שמים יוצאים מחורי הניקוז, ואז לא נוגעים עד שהמצע יבש לגמרי — ולא מעט וקרוב. מה שהורג קקטוס אינו המים אלא חוסר החמצן בשורשים כשהמצע נשאר רטוב ימים ארוכים, ולכן התדירות נקבעת לפי המצע והעונה ולא לפי לוח זמנים קבוע.

בטבע, קקטוסים מדבריים אינם מקבלים טפטופים עדינים. הם מתמודדים עם תקופות יובש ממושכות, שאחריהן מגיעים גשמים עזים שמרווים את כל שכבות הקרקע בבת אחת. כדי לגדל קקטוסים חזקים, בריאים ופורחים צריך לחקות את המנגנון הזה בעציץ — ולהתאים אותו לשני משתנים שקובעים כאן כמעט הכול: המצע שבו הצמח שתול ועונת השנה.

הפיזיולוגיה של השורש: למה קקטוסים נרקבים מעודף מים?

המים כשלעצמם אינם האויב של הקקטוס. מה שהורג את הצמח הוא חוסר חמצן בבית השורשים.

שורשי הקקטוס זקוקים לאוויר כדי לנשום. כשמצע השתילה נשאר רטוב, בוצי ודחוס במשך ימים ארוכים, האוויר שבין גרגרי המצע נדחק החוצה ורמת החמצן סביב השורשים צונחת. בתנאים האלה שורשי היונקות העדינים נחנקים ומתים, ופטריות ריקבון חודרות דרך הרקמה הפגועה ומטפסות במעלה הגבעול. הריקבון כמעט תמיד מתחיל למטה — בשורש או בצוואר השורש, במקום שבו המצע נשאר רטוב הכי הרבה זמן — אבל הוא מסגיר את עצמו למעלה: כתם רך וכהה שמופיע על גוף הצמח בקו המצע או מעליו. כלומר אף אחד לא מאבחן ריקבון על ידי שליפת הצמח ובדיקת השורשים; מזהים אותו כשהוא כבר נראה בגוף. ובשלב שבו רואים אותו על הצמח הוא כבר עמוק, משום שהוא עבר ממרכז הצמח — מהאזור הווסקולרי שדרכו עוברים המים — החוצה, עד לרקמת האפידרמיס החיצונית, זו שאנחנו רואים. כדי להבין עד לאן הוא באמת הגיע אין ברירה אלא לחתוך.

לכך מצטרף מנגנון הפוטוסינתזה הייחודי של הקקטוסים, המכונה CAM (Crassulacean Acid Metabolism). הם פותחים את הפיוניות לקליטת פחמן דו־חמצני רק בלילה, כשהטמפרטורה יורדת והאידוי קטן, ובשעות היום הם סגורים. כלומר, השעות הפעילות של הצמח הן שעות החושך — וזה גם העיתוי הנכון להשקיה בקיץ. מים שעומדים במצע חם בשיא הצהריים מחזיקים פחות חמצן מומס, המצע עצמו מתחמם, והשורשים הרכים ממש מתבשלים בתוכו.

רוויה וייבוש מלא: כלל הברזל להשקיה נכונה

השיטה הבטוחה והמומלצת ביותר להשקיית קקטוסים היא רוויה וייבוש מלא — בספרות המקצועית באנגלית היא מוכרת בשם Soak & Dry. שלושה שלבים, בסדר הזה:

  • טובלים את העציץ: מניחים אותו בקערה מלאה מים כך שכל העציץ נכנס פנימה, אבל גוף הקקטוס עצמו אינו נוגע במים. משאירים עד שהמצע מתרווה לכל עומקו — סימן טוב הוא שהאדמה מתחילה לצוף.
  • מוציאים ומנערים: מרימים את העציץ מעל הקערה, מנערים אותו היטב, ונותנים לכל המים העודפים להתנקז. אם העציץ יושב על צלחת השקיה — אסור שיישארו בה מים אחרי ההשקיה. מים עומדים בתחתית הם מתכון בטוח לחנק שורשים.
  • ממתינים לייבוש מלא ומוחלט: לא משקים שוב עד שכל תערובת השתילה — מתחתית העציץ ועד פני השטח — התייבשה לחלוטין.

העיקרון שמאחורי השיטה פשוט: הצמח מקבל את מה שהוא מקבל בטבע — הצפה קצרה ואחריה יובש ארוך — במקום לחות בינונית ומתמדת, שהיא בדיוק התנאי שבו פטריות ריקבון משגשגות.

קקטוס עמודי בעציץ חרס, ומים נוטפים מחור הניקוז אל התחתית שמתחתיו
זה הסימן שהשקיתם מספיק: מים יוצאים מחור הניקוז. עד שזה קורה, חלק מגוש המצע עדיין יבש — ובדיוק שם יושבים השורשים שממשיכים להיות צמאים בזמן שאתם בטוחים שהשקיתם. שימו לב גם לתחתית: אחרי כמה דקות מרוקנים אותה. עציץ שעומד במים שנאספו בתחתית מבטל את כל היתרון של הניקוז.

איך בודקים שהמצע יבש לגמרי?

  • מבחן המשקל: מרימים את העציץ ביד. עציץ רטוב כבד משמעותית מעציץ יבש. עם מעט תרגול מרגישים מיד מתי המצע התרוקן מנוזלים — זו הבדיקה המהירה ביותר, ובאוסף גדול היא היחידה שמעשי לעבוד לפיה.
  • מבחן שיפוד העץ: נועצים שיפוד עץ דק עד תחתית העציץ, ממתינים שתי דקות ומוציאים. אם השיפוד יוצא לח, או שנצמדו אליו פירורי מצע כהים — ממתינים עוד עם ההשקיה.

הקשר הישיר בין סוג המצע לתדירות ההשקיה

אין מספר אחד שמתאים לכולם, וזו הסיבה שרוב מדריכי ההשקיה הגנריים לא עוזרים. כפי שפירטתי במדריך למצע שתילה לקקטוסים וסוקולנטים, סוג המצע שבו הקקטוס שתול הוא שקובע כמה פעמים בשנה תצטרכו להשקות — יותר מכל גורם אחר.

המספרים שבהמשך הם כלל אצבע, לא מרשם. השקיה נכונה נמדדת תמיד מול התנאים של המגדל עצמו: גודל הצמח, כמה שמש הוא מקבל, איכות המים, סוג העציץ והחומר שממנו הוא עשוי, רמת הלחות והאוורור במקום — ועוד שורה ארוכה של דברים שמשתנים ממרפסת למרפסת ומצמח לצמח. קחו את המספרים כנקודת פתיחה וכווננו לפי מה שאתם רואים בפועל. ואם אתם לא בטוחים, מוזמנים להתייעץ איתי.

1. אדמת משתלה רגילה (אורגנית או כבולית)

אם רכשתם קקטוס והשארתם אותו באדמה שהגיעה איתו מהמשתלה, או ששתלתם באדמת עציצים שחורה רגילה, מרווח הטעויות שלכם קטן בהרבה:

  • איך משקים: האדמה מחזיקה מים שבועות ארוכים. משקים לעיתים רחוקות מאוד — בקיץ אחת ל־3 עד 4 שבועות בלבד, ובחורף מפסיקים לחלוטין.
  • כלל אצבע: אם יש ספק אם האדמה התייבשה בעומק — תמיד עדיף להמתין עוד שבוע. קקטוס ימות מעודף מים הרבה יותר מהר משימות ממחסור בהם: צמח צמא מתאושש תוך יומיים מהשקיה אחת, וצמח שנרקב לא תמיד מתאושש בכלל. הנטייה הטבעית של מגדלים היא להשקות יותר מדי, ולכן ההיסוס כמעט תמיד עובד לטובתכם.

2. תערובת 50/50 מאווררת — השיטה של האוסף שלי

כדי להקל על הטיפול השוטף, הרוב המכריע של אלפי הקקטוסים באוסף שלי שתולים בתערובת מוכנה של 50% טוף דק מנופה ו־50% כבול (תערובת בנטל 15 לקקטוסים וסוקולנטים):

  • למה זה עובד: הטוף הגרוס יוצר כיסי אוויר ותעלות ניקוז שמונעים בוץ, והכבול שומר על לחות עדינה שמאפשרת לצמח לצמוח בין השקיה להשקיה.
  • תדירות: המצע מתייבש באקלים הישראלי תוך 4 עד 6 ימים, ומאפשר להשקות בצורה סדירה ובטוחה — כל 7 עד 10 ימים בעונת הצימוח, ובמרווח ארוך יותר בשיא הקיץ. הפירוט המלא בלוח העונות שבהמשך.

3. מצע מינרלי מלא (90%–100% פומיס וטוף)

מיועד לקקטוסים רגישים במיוחד בעלי שורש שיפודי עבה — Ariocarpus, Astrophytum, Lophophora, Aztekium. אלה צמחים שגדלים ברובם במדבריות הקשוחים של מקסיקו, על מצע מינרלי דל שבו המים נעלמים מהר, וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לשחזר בעציץ:

  • איך משקים: המצע מתייבש תוך 48 שעות ומעניק חסינות כמעט מוחלטת מריקבון, אך דורש השקיות תכופות יותר בעונת הצימוח.
  • ומה עם דישון: במצע מינרלי כמעט אין מאגר מזון משל עצמו, ולכן יש מגדלים שמוסיפים דשן מדולל במי ההשקיה. אחרים בוחרים דווקא בגידול hard grown — בלי דישון כלל, בצמיחה איטית וטבעית לחלוטין, שנותנת צמח קומפקטי יותר, קשה יותר וקרוב יותר למראה שלו בבית הגידול. שתי הגישות לגיטימיות, וזו החלטה של המגדל ולא כלל.
עציץ טרקוטה מורם על מעמד מתכת, מים זורמים מתחתית העציץ אל תחתית טרקוטה שמתחתיו
כך נראית השקיית רוויה שהושלמה: המים יוצאים בחופשיות מתחתית העציץ ואינם נעצרים במצע.

לוח השקיה לפי עונות השנה באקלים הישראלי

האקלים בארץ מתאפיין בקיץ ארוך וחם מאוד ובחורף קריר וגשום, והוא רחוק מאוד מהאקלים שרוב מדריכי ההשקיה באינטרנט נכתבו עבורו. התדירות חייבת להשתנות בהתאם לעונה. המספרים שלהלן מתייחסים לתערובת 50/50 מאווררת (בנטל 15): במצע מינרלי מלא מקצרים את המרווח, ובאדמת משתלה רגילה מאריכים אותו משמעותית. וגם כאן — אלה כללי אצבע בלבד. כל מגדל צריך לבחון אותם מול התנאים שלו, ובמצב של ספק תמיד עדיף מעט מדי מים מאשר יותר מדי.

אביב (מרץ–מאי): עונת השיא וההתעוררות

הקקטוסים מתעוררים מתרדמת החורף, מצמיחים קוצים חדשים ומפתחים ניצני פריחה. זו העונה שבה השקיה נכונה עושה את ההבדל הגדול ביותר במראה של הצמח בסוף השנה.

  • תדירות: אחת ל־7 עד 10 ימים.
  • דגש: מתחילים בהשקיה מתונה אחת בתחילת מרץ, כשהטמפרטורות עולות, ורק אחריה עוברים להשקיות רוויה מלאות.

קיץ (יוני–אוגוסט): זהירות מעקת חום

בישראל, כשהטמפרטורה עוברת 35 מעלות, קקטוסים מדבריים רבים נכנסים לתרדמת קיץ זמנית (Summer Dormancy) כדי להאט אידוי. הצמח כמעט אינו צומח, צריכת המים שלו יורדת בהתאם — ובמקביל כל טיפה שנשארת במצע חם נעשית מסוכנת יותר. זו העונה שבה הכי קל להרוג צמח בהשקיה, ולכן גם העונה שבה כדאי הכי הרבה להסס.

  • בימים חמים במיוחד לא משקים כלל — וגם לא ביום שלפניהם. מצע רטוב שנכנס ליום של ארבעים מעלות מתחמם יחד עם המים שבתוכו, והשורשים מתבשלים. מסתכלים על התחזית, לא רק על היומן.
  • תדירות: רק בימים נעימים יחסית, ובערך אחת לשלושה שבועות.
  • שעת ההשקיה: בשעות הערב המאוחרות או בלילה, כשהמצע כבר התקרר והצמח נכנס לשעות הפעילות שלו. אם אין ברירה — מוקדם מאוד בבוקר, לפני שהשמש מגיעה לעציצים. אף פעם לא בצהריים.
  • שימו לב לצל: צמח שנחשף לשמש חזקה מדי מראה סימני עקה שקל מאוד לבלבל עם צמא, ולהוסיף לו מים זה בדיוק הדבר הלא נכון.

סתיו (ספטמבר–נובמבר): גל צימוח שני והכנה לתרדמת

עם שבירת החום הכבד בספטמבר מגיע גל צימוח ופריחה נוסף — במיוחד במינים כמו Ariocarpus, שפורחים דווקא בסתיו.

  • תדירות: אחת לשבועיים עד שלושה במהלך אוקטובר.
  • השקיה אחרונה: באמצע נובמבר עד סופו, ואחריה מפסיקים לגמרי.

חורף (דצמבר–פברואר): תרדמת מוחלטת

אם הקקטוסים גדלים בחוץ, במרפסת או בחממה לא מחוממת, תרדמת החורף היא חלק מהגידול ולא תקלה בו:

  • תדירות: אפס. לא משקים כלל לאורך כל חודשי החורף.
  • מה שרואים: הצמח יצטמק מעט ויאבד מנפחו. זהו מנגנון הגנה טבעי שמרכז סוכרים ברקמה, מוריד את נקודת ההתקררות שלה ומעודד פריחה באביב. צמח שהושקה כל החורף יישאר מנופח — ולרוב גם לא יפרח.

הצירוף המסוכן ביותר בגידול קקטוסים בישראל הוא קור (מתחת ל־15 מעלות) יחד עם מצע לח. הצמח אינו פעיל, אינו צורך את המים, והמצע נשאר רטוב ימים ארוכים — בדיוק התנאים שבהם פטריות ריקבון עובדות הכי טוב. אם ירד גשם על עציצים לא מוגנים, ודאו שהם מתייבשים במהירות ושלא נשארו מים עומדים בתחתיות.

נבטים הם חריג לכל לוח הזמנים הזה. כל מה שכתוב למעלה מתייחס לצמחים בוגרים. נבט בן חודשים ספורים עדיין לא בנה מאגר מים ולא מערכת שורשים שמחזיקה מעמד בצמא, ולכן משקים אותו גם בשיא הקיץ, ואפילו בחורף — מעט, אבל לא מפסיקים לגמרי. מה שהורג נבט הוא מצע שמתייבש עד הסוף מתחתיו, לא הרטיבות. המעבר למשטר של רוויה וייבוש מגיע רק כשהם באמת מתחילים להיראות כמו קקטוסים קטנים, וכל הפירוט נמצא במדריך הזריעה.

רגישות להשקיה לפי סוגי קקטוסים

גם באותו מצע ובאותה עונה, לא כל הסוגים מתנהגים אותו הדבר. זו חלוקה גסה, אבל היא מכסה את רוב מה שנמצא באוסף ביתי:

  • רגישים במיוחד (שורש שיפודי בשרני): Ariocarpus, Lophophora, Turbinicarpus, Astrophytum asterias, Pelecyphora. דורשים ייבוש מוחלט של כמה ימים בין השקיה להשקיה, מצע מאוורר מאוד ואפס מים בחורף. להרחבה ראו אריוקרפוס: סודות הגידול של הסלעים החיים והסוג לופופורה.
  • מדבריים קלאסיים (רגישות בינונית): Gymnocalycium, Copiapoa, Thelocactus, Echinocereus, Coryphantha. מסתדרים מצוין עם תערובת 50/50 ועם הקצה התכוף של הטווח העונתי.
  • חזקים וסלחניים (שורשים סיביים): Mammillaria, Echinopsis / Trichocereus, Ferocactus, Opuntia. סובלים מעט יותר לחות, ומתאימים גם לגידול באדמת עציצים רגילה עם משטר השקיה זהיר.
  • אפיפיטיים (שוכני יערות טרופיים): Schlumbergera (קקטוס חג המולד), Rhipsalis, Epiphyllum. אלה קקטוסים אמיתיים לכל דבר, אבל בית הגידול שלהם שונה לחלוטין — הם דורשים לחות קבועה והשקיה תכופה הרבה יותר, ואין להחיל עליהם תרדמת חורף יבשה. על ההבדל בינם לבין סוקולנטים אחרים כתבתי במה ההבדל בין קקטוס לסוקולנט.

עודף מים מול חוסר מים: איך מאבחנים נכון?

קקטוס מקומט הוא הסימן שמבלבל הכי הרבה מגדלים, משום שהוא מופיע בשני המצבים ההפוכים — גם בצמא וגם בריקבון. לפני שמוסיפים מים, בודקים במה מדובר. ההבדל נמצא בבסיס הצמח, לא בקמטים.

הגוף מקומט, אבל בסיס הצמח קשה, ירוק ומוצק?

כן — הצמח צמא. השקיית רוויה מלאה.

לא — ממשיכים לשאלה הבאה.

הבסיס רך וספוגי, או שגונו השתנה לצהבהב־שקוף, חום כהה או שחור?

כן — ריקבון פעיל. לא משקים בשום אופן; מחלצים מהעציץ ומטפלים מיד.

לא — ייתכן שזו הצטמקות תקינה של תרדמת חורף, או בעיה שאינה קשורה כלל להשקיה.

סימני צמא בריא (חוסר מים)

  • גוף הקקטוס מאבד מעט מנפחו ושוקע פנימה.
  • מופיעים קמטים אורכיים לאורך הצלעות.
  • בסיס הצמח נשאר קשה, ירוק ומוצק.
  • הטיפול: השקיית רוויה טובה. הצמח יחזור למלוא נפחו תוך 48 עד 72 שעות.
Lophophora williamsii צמא — הגוף מקומט ושקוע אל תוך המצע, החריצים בין הפקעיות עמוקיםאותו Lophophora williamsii אחרי השקיית רוויה — הגוף מלא, מעוגל ומתרומם מעל פני המצע
אותו צמח, הפרש של כמה ימים. מימין: Lophophora williamsii צמא — הגוף שקוע אל תוך המצע, החריצים בין הפקעיות עמוקים והצללית שטוחה. משמאל: אחרי השקיית רוויה — מלא, מעוגל, ומתרומם מעל פני המצע. שימו לב שהבסיס נשאר קשה וירוק בשתי התמונות; זה מה שמבדיל צמא בריא מריקבון. צילום: Sebastian Witczak.

סימני ריקבון פעיל (עודף מים)

  • גוף הצמח רך, ספוגי, ומתנדנד בעציץ כשנוגעים בו.
  • שינוי גוון בבסיס לצהבהב־שקוף, חום כהה או שחור.
  • ריח עובש או ריקבון שעולה מהמצע.
  • הטיפול המיידי: חילוץ מהעציץ, הסרת כל הרקמות הרקובות עד לרקמה בריאה לחלוטין, וחיטוי — לפי המדריך להצלת קקטוס שנרקב. אבחנה רחבה יותר של תסמינים נמצאת במדריך בריאות הקקטוס.
Lophophora williamsii בעציץ — נגע ריקבון חום בקו המצע שמטפס במעלה דופן הצמח, בעוד הרקמה מעליו עדיין תכולה ובריאהאותו צמח חלוץ מהעציץ והחלק הרקוב חתוך — הרקמה הפנימית חשופה, עם כתם חום-כתום שנותר במרכזה
מימין: כך הריקבון מתגלה בפועל — נגע בקו המצע שמטפס במעלה הדופן, בזמן שהרקמה מעליו עדיין תכולה ובריאה. הרקמה הפגועה רכה ומושית למגע, וזה מה שמבדיל ריקבון פעיל מנגע יבש שכבר הצטלק ונעצר. משמאל: אותו צמח אחרי חילוץ וחיתוך של רוב הרקמה הרקובה. הכתם החום-כתום שנשאר במרכז אומר שהחיתוך עוד לא הגיע לרקמה בריאה לחלוטין — ממשיכים לחתוך עד שפני החתך נקיים לגמרי. Lophophora williamsii מהאוסף.

לא בטוחים אם הצמח שלכם צמא או שהתחיל להירקב? מוזמנים ליצור איתי קשר ואעזור בשמחה :)

חמש טעויות ההשקיה הנפוצות ביותר

  • ריסוס במרסס במקום השקיה עמוקה: ריסוס מרטיב רק את השכבה העליונה של המצע, מעודד המלחה בצוואר השורש ומשאיר את השורשים העמוקים צמאים. במקום זה — השקיה אחת מלאה, ואחריה יובש.
  • השקיה לפי יום קבוע בשבוע: לא משקים "בכל יום ראשון". משקים לפי רמת היובש של המצע ולפי מזג האוויר של אותו שבוע. שבוע שרבי ושבוע גשום אינם אותו שבוע.
  • השקיה בשיא החום בצהריים: המצע מתחמם, המים שבתוכו מחזיקים פחות חמצן מומס, והשורשים הרכים נפגעים.
  • השארת מים בצמר הקודקוד: מים שעומדים בקודקוד הצימוח הצמרי — במיוחד ב־Lophophora, ב־Astrophytum ובממילריות צמריות — עלולים להוביל לריקבון נקודת הצימוח, שממנה הצמח כמעט אף פעם לא מתאושש. משקים תמיד מסביב לגבעול, ישירות למצע.
  • השקיה מיד לאחר שתילה בעציץ חדש: במעבר עציץ השורשים סופגים פציעות מיקרוסקופיות. ממתינים 7 עד 10 ימים לפני ההשקיה הראשונה, כדי שהחתכים יגלידו ביובש ולא ייפתחו לפטריות.

שאלות נפוצות

אפשר להשקות קקטוסים במי ברז בישראל?

אפשר, אבל כדאי להכיר את המחיר. מי הברז ברוב אזורי הארץ קשים ועשירים בסידן ובמגנזיום. עם הזמן מצטברת אבנית סביב צוואר הצמח ורמת ה־pH של המצע עולה, מה שמקשה על קליטת יסודות קורט. אם מתאפשר, עדיף להשקות במי גשם, במי מזגנים או במים מסוננים. אם משקים במי ברז — כדאי לשטוף את המצע אחת לעונה בהשקיה נדיבה במיוחד, כדי להדיח החוצה מלחים שהצטברו.

איך משקים קקטוס שגדל בתוך הבית?

בתוך הבית אין קרינת שמש ישירה ואין תנועת אוויר של ממש, ולכן קצב האידוי איטי פי כמה והמצע נשאר רטוב הרבה יותר זמן. משקים לעיתים רחוקות בהרבה — בקיץ בערך פעם ב־3 שבועות, ובחורף כמעט ולא — ומקפידים על מיקום צמוד לחלון המואר ביותר בבית. קקטוס שאינו מקבל מספיק אור וגם מושקה בתדירות של צמח מרפסת הוא המקרה הקלאסי של ריקבון בתוך הבית.

ומה עם השקיה מלמעלה, ישירות על המצע?

אפשרית, ולפעמים אין ברירה — עציץ גדול מדי לקערה, או צמח ששתול בערוגה. אבל היא נחותה מטבילה משתי סיבות: קשה לוודא שכל נפח המצע נרטב ולא רק השכבה העליונה, ומים שנשפכים מלמעלה נוטים להיתקע בצמר הקודקוד ובין הפקעיות. אם משקים מלמעלה — משקים לאט, מסביב לגבעול ולא על הצמח, עד שמים יוצאים מחורי הניקוז, ואז מרוקנים את התחתית.

מה עושים אם השקיתי בטעות ביום חורף קר?

מעבירים את העציץ מיד למקום יבש, חמים ומאוורר בתוך הבית. אם המצע ספוג לחלוטין והטמפרטורה נמוכה מ־10 מעלות, עדיף לחלץ את הצמח בעדינות מהעציץ, להסיר את גוש המצע הרטוב ולהניח את השורשים לייבוש על נייר סופג במשך כמה ימים, לפני שמחזירים אותו למצע יבש.

כמה מים צריך קקטוס שנשתל בגינה?

קקטוסים שנשתלו באדמת הגינה ופיתחו שורשים עמוקים כמעט אינם דורשים השקיה ידנית, למעט השקיה חודשית עמוקה בשיא הקיץ. התנאי ההכרחי לשרידותם בחורף הישראלי אינו כמות המים אלא הניקוז: שתילה בתלולית מוגבהת, באדמה מעורבבת בהרבה טוף וחצץ, שממנה מי הגשמים יורדים ולא עומדים.

לסיכום והמשך קריאה

השקיית קקטוסים היא מיומנות פשוטה, והיא נשענת על שני דברים בלבד: להבין באיזה מצע הצמח יושב, ולכבד את העונה. ברגע שמיישמים רוויה וייבוש מלא ומכבדים את תרדמת החורף, הצמחים מפתחים שורשים חזקים ומתגמלים בצימוח בריא ובפריחה שופעת.

אהבתם? שתפו