Astrophytum: מדריך גידול, מינים וזנים
Astrophytum הוא הסוג שבו כמעט כל אספן מתחיל, וזו לא במקרה גם הבחירה הנכונה. הוא סלחני יחסית, נובט באחוזים גבוהים, גדל בקצב שאפשר לחיות איתו, ופורח אחרי שלוש עד חמש שנים מזריעה — כלומר אתם עוד תראו את הצמחים שלכם פורחים, לא הנכדים.
ויש סיבה שנייה, והיא מה שהופך את הסוג לתחביב בפני עצמו: אין סוג אחר עם כל כך הרבה זנים נבחרים. מגדלים יפנים ביררו בו לאורך דורות מאפיינים של פתיתים, צורה וצלעות, והתוצאה היא עשרות שמות שכל אחד מהם מייצג שושלת אמיתית. אם השמות האלה לא מוכרים לכם — מדריך השמות מסביר בדיוק מה cv. אומר.
מה מאפיין את הסוג
- הפתיתים הלבנים. החותם של הסוג. אלה אינם קשקשים אלא צברי שערות זעירות על האפידרמיס, והם תורמים להחזרת קרינה. הכמות והדגם שלהם הם בדיוק מה שבררו עליו ביפן.
- צורת כוכב מלמעלה. משם השם — astro, כוכב. מספר הצלעות קבוע יחסית לכל מין, ולרוב חמש עד שמונה.
- פריחה צהובה. בחלק מהמינים עם גרון אדום. הפרחים גדולים יחסית לצמח ונפתחים ביום.
- כמעט תמיד חד־ראשי. רוב הפרטים אינם מצמיחים חוטרים מעצמם, ולכן הריבוי הוא מזרעים — ולא מייחורים.
המינים
A. asterias — כוכב הים
שטוח, עגול, חסר קוצים לגמרי, עם שמונה צלעות רחבות ואראולות לבנות ועגולות שיושבות עליהן כמו כפתורים. זה המין שנושא את רוב הזנים המפורסמים, והוא גם הרגיש יותר מבין הארבעה לרטיבות בבסיס — בדיוק בגלל הצורה השטוחה, שמחזיקה מים בקודקוד.
A. myriostigma — כובע הבישוף
גבוה יותר, לרוב בעל חמש צלעות חדות, מכוסה בצפיפות בפתיתים עד שהוא נראה אפרפר־לבן. חסר קוצים אף הוא. זה המין הסלחני ביותר בסוג, והוא מומלץ בתור Astrophytum ראשון.
A. capricorne — קרן העז
מוכר בזכות הקוצים הארוכים, המפותלים והשטוחים שמתעקלים מעל הצמח. גוף כדורי עד עמודי, מנוקד בפתיתים. הקוצים הם מאפיין שבררו עליו, ולכן פרטים שונים נראים שונה מאוד.
A. ornatum — המהיר שבהם
הגדול והמהיר ביותר בסוג. גוף עמודי עם צלעות מסודרות ופסי פתיתים אלכסוניים, וקוצים צהובים חזקים. פורח מאוחר יותר מהאחרים כי הוא צריך להגיע לגודל, אבל מגיע לשם מהר.
הערה על השמות: בסוג הזה נפוצות מאוד הכלאות בין מינים — asterias × myriostigma ודומיהן — וחלקן משווקות בשמות מסחריים. זה לגיטימי לגמרי כשמצוין, ובעייתי כשלא. אם המראה לא מתיישב עם אף מין טהור, סביר שזו הכלאה.
הזנים היפניים: מה השמות אומרים
רוב השמות הם תיאור של התכונה שבררו עליה. אלה שתפגשו הכי הרבה:
- SUPER KABUTO — ב-asterias. כיסוי פתיתים צפוף מאוד שיוצר דגם לבן רציף במקום נקודות מפוזרות. זה הזן המבוקש ביותר בסוג.
- ONZUKA — ב-myriostigma. שושלת שנבררה לכיסוי לבן כבד במיוחד ולצורה נקייה.
- KIKKO — "שריון צב". הצלעות מתפרקות לפקעיות מרובעות שמזכירות שריון. אחד השינויים המבניים הבולטים ביותר בסוג.
- HAKUJO — חגורה לבנה (haku, לבן, ו-jo, חגורה). פס לבן ולבד לאורך קו הצלע.
- FUKURYU — צלעות מרובות ומסובכות (fuku, הרבה או מסובך, ו-ryu, צלע). הצלעות מתעקלות ומאבדות את הסימטריה.
- SAZANAMI — "אדוות". משטח גלי ולא חלק.
- nudum — לא שם יפני אלא לטיני, ומציין את ההפך: צורה חסרת פתיתים, ירוקה לגמרי וחלקה.
אפשר ורגיל לשלב: A. asterias cv. SUPER KABUTO variegata הוא זן וגם נושא וריגציה. ככל שמצטברים מאפיינים כך הצמח נדיר ויקר יותר, ולרוב גם איטי ורגיש יותר.
וזה רק קצה הקרחון. לכל אחד מהשמות האלה יש היסטוריה, מטפח שיצר אותו, תאריך, ואחוז תורשה שונה לגמרי — ובעיקר גיל שונה שבו המופע מתחיל להופיע בכלל, וזה מה שקובע אם שווה לקנות צמח צעיר. הפירוט המלא, כולל מה אומר כל שם ביפנית, נמצא במדריך הקולטיברים היפניים.
השורש השיפודי, והסיבה שאסטריאס נרקב דווקא בקיץ
יש כאן פרדוקס שמפיל הרבה מגדלים. A. asterias גדל מהר מאוד בחום ובשמש כשמשקים אותו היטב — ובדיוק אותם תנאים הם שמרקיבים אותו, בגלל השורש השיפודי. חום, מים ושורש שיפודי יחד הם צירוף רגיש, והתוצאה המוכרת היא צמח שגדל יפה חודשיים ואז קורס.
הפתרון שהיפנים עובדים לפיו פשוט ונשמע אכזרי: חותכים את השורש המרכזי. בלי שורש שיפודי הצמח גדל אפילו מהר יותר, ובלי סכנת הריקבון של קיץ חם עם הרבה מים. החיתוך נעשה בתחילת האביב, לפני שהצימוח מתעורר — בארץ זה פברואר עד מרץ. מייבשים את החתך בצל במשך שבועיים, מניחים בעציץ עם מצע יבש, ומשקים לראשונה רק שבוע לאחר מכן. בנבטים עושים את זה בגיל שנה או שנתיים, והחיתוך חוזר בכל העברה — אין טעם לתת לשורש החדש להתפתח מחדש.
שתי דרכים נוספות להקטין תמותה: להחליף בסיס סיליקטי, כלומר חול, באבן אחרת כמו פומיס, טוף או זאוליט — ולהוריד את תדירות ההשקיה ולא את הכמות. ככל הנראה התדירות הגבוהה היא שגורמת לריקבון, ולא עצם ההשקיה.
ועוד דבר שכדאי לדעת: פירות מאטים מאוד את קצב הצימוח, וככל שיש יותר פירות כך הצמח גדל לאט יותר. אם המטרה היא גודל ולא זרעים, אפשר להוריד פריחות ולהשאיר פרי אחד או שניים לצמח לכל היותר.
הערה שחשוב לא לפספס: זו שיטה לאסטרופיטום, לא לאריוקרפוס. אצל אריוקרפוס השורש השיפודי הוא איבר האגירה שהצמח חי ממנו, וחיתוך שלו הוא דבר אחר לגמרי — מדריך אריוקרפוס.
גידול בפועל
- מצע. מנוקז ומינרלי ברובו. הסוג רגיש לרטיבות ממושכת בבסיס יותר מלריכוז מלחים, ולכן ניקוז חשוב יותר מהרכב. הפירוט במדריך המצע.
- השקיה. רוויה וייבוש מלא, בלי יוצא מן הכלל. asterias השטוח אוגר מים בקודקוד אחרי השקיה מלמעלה, ולכן עדיף להשקות לתוך המצע ולא על הגוף. תרדמה יבשה לגמרי בחורף.
- אור. שמש מלאה לירוקים, אבל הצללה חלקית לזנים הלבנים. ככל שהכיסוי הלבן צפוף יותר, כך פחות כלורופיל חשוף — הצמח מייצר פחות ונשרף מהר יותר. זו הטעות הנפוצה ביותר בזנים היקרים. האקלום במדריך התאורה.
- דישון. מעט, וחנקן נמוך. עודף גורם לגוף מנופח שמאבד את הצורה — ובסוג הזה, שכל ערכו בצורה ובדגם, זה נזק אמיתי. ראו מדריך הדישון.
- העברה. אחת לשנתיים־שלוש, באביב, ולא לעציץ גדול בהרבה. מדריך ההעברה.
זריעה: כאן הסוג באמת זורח
Astrophytum נובט באחוזים גבוהים ובמהירות, ולכן הוא הסוג המושלם להתחיל בו זריעה. ומעבר לזה — זריעה היא הדרך היחידה לראות מה יוצא. מנה אחת של זרעי cv. תיתן עשרות נבטים שבכל אחד דגם פתיתים אחר, ומתוכם בוחרים. זה בדיוק מה שאי אפשר לקנות.
הפרוטוקול המלא במדריך הזריעה. ואם רוצים לקצר — נבט בן שבועיים שמורכב על פריסקיופסיס יגיע לגודל פריחה תוך שנה־שנתיים במקום ארבע: מדריך ההרכבות.
השיטה היפנית, בפירוט
מי שרוצה את האחוזים הגבוהים באמת, זה הפרוטוקול. עיבוד מונע פטריות בשלושה שלבים — טיפול בזרעים לפני הזריעה, טיפול במצע, וטיפול נוסף אחרי שהנבטים עולים. זה השלב שרוב האנשים מדלגים עליו, והוא גם השלב שבו נופלות מרבית הזריעות.
מועד. האביב המוקדם, בארץ פברואר עד תחילת מרץ. חום. בסביבות 30 מעלות בשכבה העליונה של המצע, שם הזרע יושב, ולא טמפרטורת האוויר בחדר.
אור. כאן יש הפרדה שכדאי להבין: לאור אין השפעה על אחוז הנביטה, אבל יש לו השפעה גדולה על הצימוח אחרי הנביטה. בסביבות 1000 לומן זה המקום הטוב, ושמש מלאה, בסביבות 2000 לומן, פשוט עוצרת את הנבטים.
השקיה. רק מלמטה, דרך שמיכה קפילרית. לא מרטיבים את הנבטים מלמעלה בכלל. מעל הזרעים שמים כיסוי דק של זאוליט.
מצע נבטים. חמישה חלקים שווים: 20% אורגני, 20% זאוליט בגודל 1-2 מילימטר, 20% סקוריה 1-2 מילימטר, 20% חול חתולים, ו-20% חול גס. מעליו שכבת זאוליט גס, 2-4 מילימטר. אחרי שנה מוסיפים עוד 20% אורגני, ומשם עוברים למצע הרגיל של הסוג, בסביבות 60% פומיס ו-40% אורגני.
שאלות נפוצות
באיזה מין להתחיל?
A. myriostigma. הוא הסלחני ביותר, גדל יפה בלי דרישות מיוחדות, ונראה מרשים גם בגודל קטן. A. asterias מיד אחריו, בתנאי שלא משקים אותו מלמעלה.
למה הזן הלבן שלי נשרף בשמש שהירוק אוהב?
כי הוא לא באמת מקבל את אותה שמש. הכיסוי הלבן מחזיר קרינה אבל גם מקטין את שטח הרקמה הירוקה הפעילה, והצמח מייצר פחות אנרגיה ומתקשה יותר להתמודד עם עומס. תתייחסו לזנים לבנים כאל רגישים יותר, לא כאל קשוחים יותר.
הצמח התפצל לשני ראשים. זה תקין?
לרוב זה נובע מפגיעה בקודקוד הצמחי — כוויה, מזיק או פגיעה מכנית — והצמח הגיב בהצמחת ראשים חדשים מהצדדים. זה לא מזיק לבריאות, והוא משנה את הצורה לתמיד. אצל אספנים יש לזה שוק משלו.
אפשר להצליב שני מינים?
כן, וזה נעשה הרבה. שווה רק לתייג ביושר את שני ההורים — הפירוט במדריך ההאבקה.
למה הפתיתים נמחקו במקום שאני מחזיק?
כי זו שכבה שנמחקת במגע ואינה חוזרת מיד. זו בדיוק הסיבה להחזיק צמחים מהעציץ ולא מהגוף, במיוחד בזנים שכל ערכם בדגם.
לסיכום והמשך קריאה
מנוקז, יבש בין השקיות, שמש מלאה לירוקים והצללה ללבנים, דישון מעט — וזרעים. אם תזרעו מנה אחת בשנה, תוך חמש שנים יהיה לכם אוסף אסטרופיטום שאי אפשר לקנות.
- איך לקרוא את השם על התווית: מדריך השמות.
- לזרוע ולבחור: מדריך הזריעה.
- להגיע לפריחה מהר: מדריך ההרכבות.
- לייצר זרעים משלכם: האבקה ידנית.
- אור וכוויות בזנים לבנים: תאורה ושמש.
- הסוג האיטי שבצד השני: מדריך אריוקרפוס.
- התמונה המלאה: המדריך השלם לגידול בישראל.